חדשות האופנה: אמנות – בית בנימיני, מוזיאון המזגגה, בית האמנים ירושלים, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, מוזיאון בת ים, פרנצ'סקו פיניציו, ארטפורט:Urburb Art&Twist
חדשות האופנה: אמנות
התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, בית בנימיני: "8 בוגרים: אודות עיצוב 2014" / מוזיאון המזגגה: סימונה קרסטני – עקור שתול / מוזיאון תל אביב: אנטרופיה-נעה שדור / בית האמנים ירושלים: 4 תערוכות חדשות: ניר עברון-שָׁלוֹשׁ מַכְפֵּלוֹת (צילום) זוכה הפרס לאמנות חזותית ע"ש מירון סימה 2015, מאירה פורת-מסכות (ציור), עדן בנט-חדר המתנה (מיצב), גילי לביא-האם הקדושה (וידאו) / תערוכות חדשות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: 21 אמנים, 7 אוצרים, 5 פרויקטים, 3 תערוכות קבוצתיות, 2 תערוכות יחיד / מוזיאון בת ים: פרנצ'סקו פיניציו / מתחם ארטפורט: Urburb – דפוסי חיים עכשוויים / Art&Twist-מכירה פומבית / "דיאלוג בלובי": תערוכת אריגי "קילים" / גלריה חנקין: חואני מוקמל / גלריה האורגים: רוני גולדברג – "חזרה" / גלריה התחנה: יוסי בלוםPossessive Forms :
חדשות האופנה: אמנות
התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב
בית בנימיני: 8 בוגרים – אודות עיצוב 2014
פתיחה: יום חמישי 19.02.15 19:30
בערב הפתיחה יתקיים מיצג של מאי קיסרר מתוך הפרויקט "לקראת אובייקטים פוסט דיגיטאליים".
אוצרות: גלית שבו, יהונתן הופ. מציגים: אבי אור, ג'יבום ג'ונג, דנה בן שלום, יעל הולנדר, ירון הירש, מאי קסירר, נאורה ציגלר רוזנברג, רמי טריף. מנחים – פרופ' חנן דה לנגה, פרופ' עידו ברונו, מאיה בן דוד, ליאורה רוזין, גלית שבו.
התערוכה "8 בוגרים" מציגה את פרויקטי הגמר של בוגרי התמחות "אודות עיצוב", בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. המעבר מעיצוב חפץ לניסוח והצעת פלטפורמות, ניכר בעבודות הבוגרים הטריים של ההתמחות. שמונת הבוגרים מציגים מזווית מבט אישית, וריאציות של שיכלול כלי התבוננות, שיכלול כלים שימושיים, ושיכלול כלי חשיבה ועיצוב. העבודות בתערוכה עוסקות במושגים כמו זיכרון, מסורת, זמן, ושיתופיות בעידן הדיגיטאלי.
גלית שבו, ראש מסלול אודות עיצוב: "אחד ממוקדי העניין בשנה האחרונה, מסתמן כעיסוק בשכלול כלים. בעבודות המוצגות בתערוכה ניתן לזהות השאלת רעיונות מעולמות שונים, והכלאתם לכדי כלי עבודה ומתודה חדשה ואישית. במאיץ חלקיקים שכזה, בו התנגשות בין שני חלקיקים מגלה ממה הם מורכבים ואיזו אנרגיה נוצרת, מתנגשים, מוכלאים ומשודכים: מרחב ספרותי ומרחב עירוני (אבי אור), עולם דיגיטלי ממוחשב ועולם אנלוגי ידני (מאי קסירר), ומושגים מתחום הפסיכולוגיה משמשים ככלי לפיתוח מערכת כלים לריכוז ובהייה (דנה בן שלום). מוטיבציות של חדשנות מתעמתות עם הרצון לשימור העבר (רמי טריף ונאורה ציגלר-רוזנברג), השאיפה לפשטות מתערבבת בקצב חיים מורכב ותזזיתי (ג'בום ג'ונג), ופלטפורמות שיתוף ברשת מנסות לדלג על מגבלות הזמן והמקום (יעל הולנדר וירון הירש)".
"התמחות "אודות עיצוב" מאפשרת למעצבים-יוצרים לגבש גישה ביקורתית ושפה אישית תחום דינאמי של עיצוב אקספרימנטאלי ובוחנת את תפקידי המעצב בעולם משתנה. בוגריה משתלבים כיוצרים, אוצרים, כותבים, מרצים ויזמים משפיעים בשדה העיצוב והתרבות. התוכנית שואפת להעשיר חקירה יוצרת, ולהרחיב את מנעד הפעולה העיצובית. הלימודים עוסקים במגמות עכשויות בשיח הבינלאומי של עולם העיצוב, מתוך הקשרים פילוסופיים, חברתיים, תרבותיים וטכנולוגיים".
נעילה: מוצ"ש 28.02.15
שיח גלריה בהשתתפות האמנים המציגים יתקיים ביום שבת, 28 לפברואר, שעה 12:00
בית בנימיני, רח' העמל 17, תל אביב
שעות פתיחה – ראשון – חמישי 11:00-19:00, שישי ושבת – 11:00-14:00
(עוד על התערוכה "8 בוגרים אודות עיצוב" ועל הספר "חילוף חומרים" למטה…)
חדשות האופנה: אמנות
מוזיאון המזגגה בשיתוף המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל
Rooted-Uprooted (עקור-שתול)
סימונה קרסטני – תערוכת יחיד
פתיחה: יום שישי, 20 בפברואר בשעה 12:00
Rooted-Uprooted משיקה את תכנית הרזידנסי שנפתחה השנה במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. המחלקה שזוכה להכרה בינלאומית כאחד המרכזים ללימודי הזכוכית וקרמיקה החשובים בעולם המערבי, מארחת במסגרת התכנית אמנים ומעצבים בינלאומיים, המתמחים בטכניקות ושיטות עבודה ייחודיות. במהלך שהותם הם מלמדים ומייצרים פרוייקט מקורי בסדנאות בבצלאל.
אמן הזכוכית סימונה קרסנטי – האורח הראשון של התכנית – חי ופועל בפרברי ונציה ומציג ברחבי העולם. קרסנטי מסכם את שהותו בארץ בתערוכה שנוצרה בהשראת העיר ירושלים. Rooted-Uprooted (שתול ועקור) מציגה חמישה אובייקטים פיסוליים המתחקים אחר הצומח, חלקם גדולי מימד, וחלקם מוצגים כתלושים מהקרקע.
סימונה קרסנטי: "אני מאמין שהטבע הוא הביטוי המזוקק ביותר של היופי. העבודות שלי מנסות לשחזר את הטבעי, ולשמור על המהות שלו על ידי שימוש בצורות שבירות ושקופות. התערוכה שעוסקת במושרש ובתלוש, מדברת על הניגודיות שמתקיימת בחיי היום יום בירושלים, כמקום בו נטועים שורשי חיים ויצירה ארוכים, עמוקים ועתיקי יומין, מצד שני, לצערי קיימת בו התחושה שחיים בו שני עמים שמבקשים לעקור זה את זה ממקומו".
עבודותיו של קרסנטי משלבות בין טכניקות מסורתיות, לאסתטיקה אלגנטית, וחדשנות חומרית. בעבודת מבער ((Flameworking הוא מעבד את זכוכית ה"בורוסיליקט", שהשימוש בה למטרות פיסוליות היא מרכיב חדש בתנועה הזכוכית.
מוזיאון המזגגה – קיבוץ נחשולים
שעות וימי פתיחה: א'-ה' 09:00-14:00, ו' 09:00-11:00, שבת: בתיאום מראש
לפרטים ותיאום פתיחה בשבת- 04-6390950 / Facebook : mizgaga.glass
מוזיאון תל אביב: אנטרופיה / נעה שדור
במסגרת הפרויקט "בעקבות", מיוזמת מפעל הפיס, מעלה נעה שדור את המופע אנטרופיה, בהשראת יצירות מחול מאת נועה אשכול
הפרויקט "בעקבות" נועד להאיר באור חדש את עבודתם של כוריאוגרפים שיצרו בארץ מאז שנות החמישים והניחו את אבני היסוד של המחול העכשווי הישראלי. ועדה בראשותה של נעמי פרלוב, בחרה שלושה כוריאוגרפים לעבודת מחקר ויצירה, כל אחד בעקבות הכוריאוגרפית הוותיקה שבחר.
נעה שדור בחרה ליצור בעקבות נועה אשכול, יוצרת מוערכת ואנטי־ממסדית שבשנות החמישים המציאה (עם פרופסור אברהם וכמן) את כתב התנועה "אשכול־וכמן", שיטת תיווּי המאפשרת להגדיר ולרשום את תנועת הגוף האנושי בחלל ובזמן. ביצירתה התמקדה שדור בסוויטה "נושא וּואריאציות", הסוויטה הראשונה שחיברה אשכול באמצעות כתב התנועה "אשכול־וכמן". תהליך העבודה של שדור ורקדניותיה התחיל בלימוד של אחדים מהריקודים המקוריים של אשכול, בהדרכתה של רחלי נול־כהנא, רקדנית בכירה ב"קבוצה לריקוד קאמרי" שפעלה עם נועה אשכול עשרות שנים.
ביצירתה של שדור אנטרופיה חמש רקדניות המתנועעות בחלל סינמסקופי לבן על־פי שיטתיות תנועתית מוקפדת. התחקות אחר מבנים ותבניות בטבע, אינסטינקטים שמובילים לפעולה, ויחסים בין חמש בנות עם רצונות מאוחדים וסותרים – כל אלה מתקיימים סימולטנית במרחב פתוח ואינסופי, ומהווים את הבסיס לפרשנות שמציעה נעה שדור לעבודתה של נועה אשכול. את מקום המטרונום שליווה את ריקודיה של נועה אשכול מחליפה מוזיקה מרתקת ולא צפויה.
כוריאוגרפיה: נעה שדור ביצוע ושותפות ליצירה: עינת בצלאל, יובל גרגיר, אביב הורוביץ, אופיר ינאי, אילת נדב מוזיקה ועיצוב סאונד: בניה רכס עיצוב חלל: דן חסון מפיק ועוזר כוריאוגרפית: רועי בדרשי, תלבושות: ג'ואנה ג'ונס ,עיצוב תאורה וניהול טכני: דני פישוף־מג'נטה.
18.2, יום ד': 18:00, 21:00
אולם מרכוס ב׳ מיזנה, האגף ע״ש מרק וגבריאלה ריץ׳, הבניין הראשי- מוזיאון תל אביב לאמנות
מחיר כרטיס: 90 שקל סטודנטים: 50 שקל. כרטיסים בקופת המוזיאון: 03-607-7020.
חדשות האופנה: אמנות
מתחם ארטפורט: Urburb – דפוסי חיים עכשוויים
אוצרים: אורי שלום, רועי ברנד, קרן יעלה-גולן. אוצרת משנה: עידית קופסקי
פתיחה: 3.3.2015, יום שלישי, שעה 20:00
ה-Urburb הוא יציר כלאיים חדש המתייחס לטשטוש בין האורבני ((Urban ובין ההתפרשות הפרברית (suburb) שמאפיינת את רוב אזורי המגורים בישראל. ה Urburb הוא פסיפס מקוטע הבנוי איים איים, שילוב של עיר גנים גרעינית מראשית המאה העשרים, שיכונים ציבוריים משנות החמישים, ובנייה תאגידית גנרית של העשורים האחרונים.
כמו כלל הבינוי הישראלי העכשווי גם ה urburb אינו סדור אך מתוכנן לעייפה, יציר כלאיים שמבטא את הדרישות הסותרות שעמדו בפני מפעל הבניה הגדול בארץ הישנה-חדשה: ליצור קהילות שוויוניות קטנות ובה בעת לספק את הצרכים של אוכלוסיות מהגרים גדולות ומגוונות; להתפשט במרחב וליישב את כל חלקי הארץ, ובמקביל להתלכד פנימה; להכות שורש באדמה אך לעשות זאת באמצעות מערכת תכנון המוטלת מלמעלה ורואה בפני השטח טאבולה-ראסה, לוח חלק.
צילום: שרהלה גור–לביא
התערוכה חוקרת את הכוחות המנוגדים האלו דרך הפיכת חלל הגלריה למעין אתר בניה. ארבע מדפסות-חול ענקיות משרטטות את סיפורן של מאה שנות בניה ישראליות – מקנה מידה ארצי, דרך העיר והשכונה ועד למבנה הבודד.
המדפסות מציגות ריבוי-תרחישים העוסקים בתכנון – יתר, דפוסים חזרתיים, ופעולות מנוגדות של בניה ומחיקה. הסימנים שנחרטים על פני החול נמחקים ממנו באותה מהירות, באותו אופן שבו התוכניות מונחתות מלמעלה בכפוף לאידיאולוגיות ולתוכניות-אב משתנות. למדפסות מצטרפת עבודת וידיאו וסאונד המתרגמת את דפוסי ה- Urburb לצליל ואור כתיבת נגינה.
בתערוכה בארטפורט מתווספים למדפסות חומרים נוספים המתעמקים בחיים בסביבה הפרברית-אורבנית ובמתגוררים בהם. דרך מודלי D3 של בנייני מגורים גנריים, חומרי מחקר, וארבעה סיפורים קצרים על ״ערי החול״ או החולין הישראליות שנכתבו במיוחד לתערוכה ומוקראים על ידי הסופרים שכתבו אותם: אשכול נבו, שמעון אדף, ג'וליה פרמנטו ואייל שגיא ביזאוי.
Urburb הוא סוג של עירוניות פרברית חדשה, ללא מרכז גרעיני אך עם קצב וחיות משלה. אלו ערי החולין הישראליות, מקומות חסרי קדושה או הילה של מסתורין. התערוכה מנסה ללכוד את הרגיל והיומיומי שעל פי רוב נעלם מן העין, ובה בעת להטעינו בעומק ובמשמעות המיוחדת הגלומה בו.
במסגרת התערוכה יתקיימו ימי עיון ומפגשים.
נעילה: 2.5.2015
מתחם ארטפורט, דרך בן צבי 55. טלפון: 03-5182599, www.artportlv.org
שעות פעילות התערוכה: חמישי 12:00 – 20:00, שישי ושבת 10:00 – 16:00
ארטפורט, מיסודה של הקרן המשפחתית על שם תד אריסון, פועל ללא מטרות רווח לקידום וטיפוח האמנות העכשווית בישראל. דרך כנסים, תערוכות, סדנאות מקצועיות לאמנים ותכנית הרזידנסי הבולטת בישראל, ארטפורט פועל להשמעת קולם של אמנים במרחב הציבורי ולקידום הקשרים בין אמנות
חדשות האופנה: אמנות
בית האמנים ירושלים: 4 תערוכות חדשות
ניר עברון / שָׁלוֹשׁ מַכְפֵּלוֹת (צילום) זוכה הפרס לאמנות חזותית ע"ש מירון סימה 2015, מאירה פורת / מסכות (ציור), עדן בנט / חדר המתנה (מיצב), גילי לביא: האם הקדושה (וידאו)
הפתיחה: שבת 21.2.15 בשעה 12:00
נעילה: שבת 2.5.15
ניר עברון / שָׁלוֹשׁ מַכְפֵּלוֹת
תערוכה לזוכה הפרס לאמנות חזותית ע"ש מירון סימה לשנת 2015 בתחום הצילום
עבודותיו של עברון, הן תוצר של מניפולציה מושכלת. בדומה לאמן אשליה, עברון מלהטט בחושים. אלא שאצלו שורת הפעולות בהן הוא נוקט, נותרת גלויה ומוסרת צופן בר-פענוח המאפשר לנו לקרוא ולהבין את השינויים שהתחוללו בדימוי. כתוצר של עבודת עיבוד והרכבה, הדימויים מעמידים בפנינו חזיונות-אשליה הטעונים באיכות של 'דימויי רפאים', בדומה לצילום הרוחות שהיה נפוץ במאה ה-19.
בתערוכה מוצגות שלוש סדרות צילומים. על סדרת צילומיו דרייפוס/מיילס כתבו השופטים לפרס: "עבודותיו של עברון מציעות אמירה אמנותית ייחודית, הנוגעת בעת ובעונה אחת במדיות אמנותיות שונות כמו הצילום והמופע הקולנועי. בפרויקט דרייפוס/מלייס, עברון מאתגר את הגדרותיהם של אלו, ומוסיף להן רבדים של משמעות ויצירתיות. יצירתו של עברון מעידה על יכולת עשייה מקורית, חדשנית ומורכבת תוך חקירת המדיום הקולנועי בראשיתו. הממד החזותי המאתגר, כמו גישתו המחקרית והניסיונית המרחיבה את גבולות המדיום גורמת להתבוננות מעמיקה וחשיבה מחודשת ביחס לדימוי ולשאלות אמנותיות עקרוניות הנוגעות למעמדו. ממד החדשנות, לצד גורם ההפתעה החזותי והגירוי האינטלקטואלי מעניקים ליצירה של ניר עברון עומק ועניין".
אוצר: ד"ר ניסן פרז
ועדת הפרס: ד"ר גל ונטורה, ד"ר ניסן פרז ועילית אזולאי. הפרס המוענק אחת לשנתיים, ע"ש הצייר מירון סימה, יועד בשנה זו ליוצרים בתחום הצילום.
טקס הענקת הפרס ביום פתיחת התערוכה, שבת 21.2.15
מפגשי גלריה: שבת, 14.3.15 בשעה 12:00, שבת, 18.4.15 בשעה 12:00
עדן בנט / חדר המתנה
תערוכת היחיד החדשה של עדן בנט "חדר המתנה", כוללת עבודות על נייר ופעולות פיסוליות במרחב. התערוכה בוחנת צורות מוחשיות ומושגים מופשטים הקשורים להמתנה, וזאת מבעד למהלך המחקרי שמעסיק את האמנית בשנים האחרונות: שוטטות ברחבי העיר ואזורים תעשייתיים, איסוף חומרי גלם ושאריות, לכידה צילומית של קומפוזיציות ארעיות והרכבה של מערכים היברידיים באמצעות פעולות ניסיוניות בסטודיו. לצד עבודות דו-ממד המשרטטות הלך רוח של מצבי ביניים תודעתיים, משולבים בחלל התערוכה מערכים פיסוליים שמאותתים אל מנעד תנוחות הגוף הממתין: מנוחה, ישיבה, השתהות, ציפייה, רפיון, דריכות, ספיגה, איזון, מתח, סינון, ניקוז.
מפגש גלריה: שבת, 28.3.15 בשעה 12:00
מאירה פורת / מסכות
מאירה פורת ממשיכה את מחקרה הציורי בו היא מערבבת זהויות ותווי פנים, זיכרונות וקלסתרי פנים, עד אשר מטשטשת ההבחנה בין האותנטי לבדוי, בין החשוב לטריוויאלי. פורת מזמינה את הצופה לעומק האשלייתי של הסצנה בו התיאטרליות של העבודות תופסת רגע של ספק, רגע של המחזה בו העמדת הפנים והחיקוי עומדים במרכז. העבודות מתכתבות עם מסורת הקומדיה דל ארטה האיטלקית ועם מסורות תיאטרליות וקרנבליות אחרות של משחקי וחילופי תפקידים. פורת מציגה סדרה של דיוקנאות בדויים, רוקמת את קלסתרי הפנים ואת הסצנות, מערבבת תרבויות ומבטים, אוטוביוגרפיה אישית עם זיכרון קולקטיבי. עבודותיה מערבות הומור מקברי עם עצב עמוק, הן מעלות אניגמאטיות ואת ההרגשה שכל משיכת מכחול, מוחקת את זו שנמשחה לפניה. כל צעד קדימה הוא צעד נוסף אל חוסר הוודאות.
אוצר: ניר הרמט
גילי לביא / תערוכה רביעית בסדרת נדבך 19: האם הקדושה
בבסיס עבודותיה של גילי לביא הבוחנת מנגנונים נרטיביים והפשטה שלהם, עומדים טקסי מוות וחיים.
יצירתה החדשה עוסקת בשבועתה של גיבורת הסרט לאימה המתה, בעקבותיה תתאחד עמה ״לאחר החיים״. העבודה נפתחת בטקס פרידה מן האם המתה וממשיך לריטואל של חיים וסגידה לאם הקדושה, המתאר את שגרת יומן של בנות מסדר. לביא בוחרת במנזר רטיסבון בירושלים כאתר צילום, כסוג של אקס-טריטוריה המנכיח את העבר ברקמה העירונית העכשווית. אלמנט החזרתיות המצוי בבסיס כל טקס, מצוי בריטואל שגרת יומן של בנות המסדר, פעולותיהן, אדריכלות המנזר, עיצוב החפצים והביגוד מייצרים חזרתיות אוטומטית וחוסר חיות, תחושה של טשטוש בין החיים והמוות, כנוכחות של העבר בהווה. אך מול המבנה הנוקשה והחזרתי מתקיים ספק, המערער את כל המערך שנבנה בקפידה.
אוצרת: שרון בלבן
מפגש גלריה: שלישי, 24.2.15 בשעה 17:30
בית האמנים, שמואל הנגיד 12, ירושלים. טלפון : 02-6253653 – הכניסה חופשית
שעות פתיחה: א'-ה' 13:00-10:00, 19:00-16:00; ו' 13:00-10:00; שבת 14:00-11:00
מוזיאון בת ים
פרנצ'סקו פיניציו: ארקפארקקראפטראפטקליניקקלאבפאב
Francesco Finizio: ARKPARKCRAFTRAFTCLINICCLUBPUB
תערוכת יחיד המשלבת סקירה של כמה מעבודותיו החשובות של פיניציו יחד עם פרויקטים חדשים שפיתח במיוחד עבור מובי; בוטיק מונוכרומטי, חדר אוכל לחתולים, מכונה להקלטת והשמעת חלומות, חנות שמשנה את משלח ידה עשר פעמים במהלך שבוע אחד, שכונת פחונים מבתי צעצוע, פארק שעשועים שהוא אתר בנייה, הם רק כמה מן הפרויקטים שיוצגו במסגרת התערוכה במובי.
עבודותיו של פיניציו מוכתבות על ידי המעט ההכרחי. הן מונעות על ידי הרוויה החומרית העודפת שמקיפה אותנו. הריאליזם שלו הוא בה בעת מושכל ופשוט מבחינת השימוש שהוא עושה במשאבים הזמינים לו. באופן פרדוקסלי, הוא מתוחכם להפליא בדיוק כפי שהוא תמים כמשחק של ילד.
היכולת של פיניציו לדחוף סיטואציה נתונה לנקודת השבירה שלה חושפת מצבים סותרים ומימדים נסתרים. בעוד שוק ההון עושה שימוש בספקולציה על חובות תוך שימוש במודלים, פיניציו בוחר בספקולציית-נגד כאופן הפעולה שלו. עמדה ייחודית זו מושגת על ידי הצגת העולם המוכר כאשר הוא מקופל מהפנים כלפי חוץ. הדבר נעשה בעזרת אמצעים מוחשיים ויומיומיים אותם האמן רותם לצרכיו בהומור העצמי הייחודי לו. מסקרנת ומלאת רוח חיים, החקירה המתמשכת של פיניציו אל תוך השפות והמחוות של תרבות הצריכה ותקשורת ההמונים, יחד עם הסגנון השובב והארעי שלו, מנסחת אמירות חדשות ונוקבות אודות המצב בו אנו נמצאים – כלכלית, תרבותית, חברתית, פוליטית ואמנותית.
התערוכה פרנצ'סקו פיניציו: ארקפארקקראפטראפטקליניקקלאבפאב במובי, מסתמכת על גוף העבודות העשיר של פיניציו. תוך שימוש באסתטיקת "עשה זאת בעצמך" וגישה מלאת הומור ואירוניה עצמית, פיניציו פיתח גוף עבודות ייחודי ואידיוסינקרטי הנטוע בהתבוננות בתקריות ותופעות הנסובות סביב שאלות של ערך וחליפין, סוכנות ומשמעות תרבותית.
הגעתו לישראל של האמן פרנצ'סקו פינציו, בתמיכת תכנית האמנים ארטפורט. במסגרת שהות אמן של מספר חודשים, פיניציו ייצור עבודות חדשות, ייפגש עם אמנים וייזום מפגשים ואירועים.
פרנצ'סקו פיניציו נולד בניו-יורק לזוג הורים ממוצא איטלקי וגדל בקווינס, ניו-יורק. לאחר שסיים את לימודי התואר השני באמנות בהאנטר קולג', עזב את ארה"ב ועבר לצרפת, שם הוא חי משנת 1993. פיניציו, הפך דמות בולטת בסצינת האמנות של מרסיי, בה חי בין השנים 1995 ו-2005. כעת חי בברסט, שם הוא מלמד בבית הספר האירופי לאמנות בברטאן. עבודותיו הוצגו בתערוכות רבות, הן במוסדות ציבוריים והן בחללים אלטרנטיביים ברחבי אירופה.
אוצר: יהושע סימון
תאריך נעילה: 16.5.2015
מובי-מוזיאוני בת ים, רחוב סטרומה 6 בת ים, טלפון 03-6591140
שעות פתיחה: שלישי וחמישי 16:00-20:00, שישי ושבת 10:00-14:00
חדשות האופנה: אמנות
תערוכות חדשות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
21 אמנים, 7 אוצרים, 5 פרויקטים, 3 תערוכות קבוצתיות, 2 תערוכות יחיד
במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית נפתחים שורה של תערוכות ופרויקטים חדשים, שעיסוקם במרחב שבין התרבותי לטבעי, בין המציאותי לעל־מציאותי, מחבר ביניהם כציר סמוי.תערוכות יחיד לאמנים טל פרנק ואוריאל מירון. פרויקט של האמן הצרפתי ז'וליאן סאלוֹ, אחד האמנים המעניינים הפועלים בזירת האמנות העכשווית הבין־לאומית, שיצר מערה קוסמולוגית מוארת בתוככי המוזיאון. תערוכה קבוצתית המפנה מבט פנימה אל האדריכלות הייחודית של מבנה מוזיאון הרצליה, דרך עבודות של עירית תמרי, רותם בלוה, נועה זית ושיבץ כהן. תערוכות וידאו ארט אמריקאי, הכוללות עבודות המוקרנות לראשונה בארץ של צמד האמנים עזיז + קוצ'ר ושל האמן האמריקני קליף אוונס. פרויקטים מתעתעים שיצרו האמנים הצעירים שי זילברמן ואלה קנדל לחללי המוזיאון. חדר אספן, המזמן מפגש מחודש עם יצירות ותיקות מאוסף המוזיאון שנתרמו ע"י יעקב אלקוב ותערוכת צילום ישראלי עכשווי העוסקת בנוף המקומי.
במהלך חודשי התערוכות יתקיימו מפגשים עם אמנים, אוצרים ויוצרים, הרצאות ותכנית פעילות חווייתית ואיכותית לילדים מבית היוצר של מוז"ה – מרכז ההדרכה של המוזיאון.
נעילה: 11.4.2015
תערוכות יחיד
טל פרנק / שובר שוויון
אוצרת אורחת: סאלי הפטל נוה
טל פרנק בונה סביבות פיסוליות של טבע פראי ומבוית בהן מוצגים דימויים הלקוחים מעולם הספורט התחרותי. בתערוכה הנוכחית מוצגים שלושה מיצבים חדשים שיוצרים רצף אפיזודות נרטיבי המציע מציאות חלופית מתעתעת בטווח שבין היומיומי השגרתי והמוכר ובין הפנטסטי והבלתי צפוי.
אוריאל מירון / מושך זמן
אוצרות איה לוריא, טל בכלר
עבודות שנוצרו בשנים האחרונות המתקיימות במרחב שבין הציורי לפיסולי, בין האורגני למלאכותי. באולם הגדול מוצגת קבוצה של ארבעה פסלי עץ לבנים גדולי ממדים וייחודיים המתאפיינים בצורה אמורפית-מינימליסטית, מופשטת יחסית ובעלת איכויות של קו רישומי הנמתח ומתמשך בחלל התצוגה המוזיאלי. המיצב הפיסולי unraveling המורכב מכיסאות "כתר פלסטיק" מטופלים, פרויקט שנוצר במקור עבור בית חממה בברלין. בחלק נוסף, מוצגים רישומים והדפסי רשת, החושפים את ליבת יצירתו של מירון ואת מורכבותה באופן שלם ובשל כפי שלא הוצגה עד כה. במהלך התערוכה יושק קטלוג רחב היקף ליצירתו של מירון. בין הכותבים: ד"ר גדעון עפרת, אירנה גורדון וד"ר איה לוריא.
Site Specific Projects
ז'וליאן סאלוֹ: מערה קוסמולוגית IV
אוצרת: איה לוריא
האמן הצרפתי הצעיר ז'וליאן סאלו יוצר בימים אלו במוזיאון את עבודתו 'מערה קוסמולוגית'. העבודה נערכת עם צוות אמניות ממרכז ההדרכה של המוזיאון (מוז"ה). גרסאות אחרות של הפרויקט הוצגו ברחבי העולם, בין השאר במוזיאון "פאלה דה טוקיו" בפריז, בסיאול ובניו-יורק. באמצעות עבודת טוויה עמלנית של חוטי כותנה ותאורה זרחנית נוצר מערך רישומים המאזכר פרסקות תקרה רנסנסיות וציורי קיר מהתקופה הפרה־היסטורית. המערה הקוסמולוגית מזמינה את המבקרים אל מרחבים הכורכים תרבות וטבע, שמאניזם, מיסטיקה ויופי המתכתבים עם תרבות הגוף באמנות העכשווית.
(פירוט נרחב על ז'וליאן סאלוֹ: מערה קוסמולוגית IV בתחתית העמוד).
שי זילברמן: נאמן למקור
אוצרת: טל בכלר
על קיר המוזיאון נפרשת תמונת נוף פנורמית, גדולת ממדים ובעלת איכויות סוריאליסטיות המציגה טבע מדומיין, מתעתע ומטריד. זילברמן יוצר קולאז' של דימויים אבסורדיים הממזג אנשים עם ראשי ציפור, עצים מבויתים, נופי מדבר צחיחים אך אורבניים ועש שגדל לממדי ענק. מקורם של כל אלו בספרים מאוירים, מגזינים, אנציקלופדיות וכתבי עת ישנים, הממקמים את יצירתו בתווך שבין אז לעכשיו ובין מקום לאי מקום.
אלה קנדל: התנסקות
אוצרת: גילה לימון
בפרויקט המוזיאלי הראשון שלה יוצרת האמנית הצעירה אלה קנדל, מרחב מדומיין המשקף מצב תודעתי של נסיקה והתרסקות, הכולל בין השאר חומרים במצבי צבירה שונים. תמונת המציאות המתעתעת נוצרת באמצעות שברי מטוס u1502 מטופלים המוצגים בחלל התערוכה ומחוללים ערעור של תחושת המרחב.
Video Projects
עזיז + קוצ'ר: בְּאֶרֶץ כָּלְּשֶהִי מִתַּחַּת לַּשֶמֶש וּמִתַּחַּת לַּעֲנָּנִים כָּלְּשֶהֵם
אוצר: נמרוד רייטמן
צמד האמנים האמריקנים, אנתוני עזיז וסמי קוצ'ר, יוצרים תמונת מציאות סימבולית ומטרידה הנוגעת במצבי קיום קיצוניים של עקירה, נטישה, מלחמה, זרות וחוסר שייכות.
המיצב מתבסס על מראות פנוראמיים מרהיבים של מדבר יהודה ובתוכם רקדנים הנעים, כל אחד בנפרד, על פי חוקיות חידתית סוריאליסטית. הפסקול הייחודי המלווה את העבודה טוען אותה בהקשרים תרבותיים מגוונים המצליבים פנטזיה ומציאות והופכים אותה למסמך עולמי ומקומי, על־זמני ואקטואלי.
קליף אוונס: אזרח: הזאב והאומנת
אוצרת: נטע גל עצמון
עבודתו של האמן האמריקני קליף אֵוונס, אזרח: הזאב והאומנת, מבוססת על ליקוט דימויים וקטעי וידאו באינטרנט ושילובם יחד כמעשה מרכבה הכורך מציאות ודמיון לכדי משל טעון. פעילות פנאי נינוחה וחסרת דאגות מתקיימת במרחבי פארק ציבורי כשברקע מתקנים צבאיים, טילים משוגרים, אזורי מסחר המוניים ויערות רוחשים חיות בר. חזיון עתידני מרהיב, מושך ומצמרר שבמרכזו, על פי האמן, "מיתולוגיה אורבנית" שהתהוותה מתוך היציאה מהטבע הפראי אל הפוליס המאורגן.
תערוכות קבוצתית
מבט פנימי: מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
אמנים: רותם בלוה, שיבץ כהן, נועה זית ועירית תמרי
אוצרת: איה לוריא
המבנה הארכיטקטוני של מוזיאון הרצליה, שתוכנן על ידי האדריכל יעקב רכטר, משמש נקודת מוצא ליצירות שבתערוכה. התערוכה נרקמה סביב עבודה חדשה מותאמת מקום, שיצרה האמנית עירית תמרי לקיר הבטון הייחודי במוזיאון. הפעולות האמנותיות נערכו בתוך חללי המוזיאון ומתוך דיאלוג עם מבנה הבטון הברוטליסטי הייחודי שלו. בכל העבודות בתערוכה הנוכחית מהווה החלל המוזיאלי אמצעי ביטוי אמנותי המקיים רפלקסיה, הוא מציג את העבודות ובה בעת מוצג על ידן.
אוסף +
נקודת המוצא לסדרת התערוכות" אוסף "+ יוצאת מתוך הרצון להכיר, ללמוד, להרחיב ולבחון מחדש את אוסף הקבע של מוזיאון הרצליה. הפניית המבט פנימה מאפשר עיון חוזר בעבודות שעל פי רוב ספונות במחסני המוזיאון.
סימנים של מקום: צילום ישראלי עכשווי מאוסף המוזיאון
אמנים מציגים: יאיר ברק, שרון ברקת, יוסי גלנטי, יאן טיכי, שרון יערי, אורית סימן-טוב, רועי קופר, שי קרמר, מיקי קרצמן.
לתערוכה זו נבחרו תצלומים העוסקים בנוף המקומי, על הסימנים השונים הנטועים בו, שאריות של אלימות ומתחים פוליטיים, אלמנטים זרים ופערים בין טבע לתרבות.
יעקב אלקוב: חדר אספן
אוצרים k1p3 architects / סיוע במחקר: נעה חביב וגלית מליס
מפגש מחודש עם יצירות ותיקות מאוסף המוזיאון שנתרמו על ידי יעקב אלקוב. האוצרים מפנים מבט כפול אל אופני התצוגה המוזיאלית המסורתית ומציעים למבקרים קריאה חדשה של הערכים הפורמליסטיים בעבודות האמנות.
התערוכות התאפשרו הודות לתמיכתם של המכון הצרפתי, Artport , Outset, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, Erotex , ST-ART, גלריה גורדון, משכן אמנים הרצליה, קרן הרמס, צרפת.
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הבנים 4 , הרצליה טל': 09-9551011.
חדשות האופנה: אמנות
"דיאלוג בלובי"
תערוכת אריגי "קילים" עתיקים בדיאלוג עם אמנות ישראלית עכשווית
יום חמישי 26.2, שעה 20:00 (אירוע פתיחת התערוכה יארח את השקת הבלוג החדש mmmwa של מיטל וינברג אדר)
אריגי "קילים" עתיקים מאוסף מרק ברקוביץ' ורפי גדרון לצד יצירות אמנות של גיא אביטל, ציבי גבע, סיגלית לנדאו, ורד נחמני, משה קופפרמן ויגאל תומרקין
ההשראה לתערוכה "דיאלוג בלובי" באה מאריגי קילים עתיקים שנתלו לאורך הקירות הלבנים בחלל המרווח והגבוה של הלובי, אליהם חברו יצירות אמנות ישראלית. התערוכה מציעה מבט על שיח ביניהם. הקילים, הינו אריג שטוח המתאפיין בגיאומטריות חזקה, דיגמיותPattern) ) שימוש נועז בצבע, הפרדה ברורה בין קווי המתאר, השטחה והגדרה ברורה של מישורים. זוהי שפה אסתטית בעלת קשר עמוק למסורות וטקסים שבטיים קדומים.
לצורך התערוכה הנוכחית נבחרו יצירות אמנות בעלות אלמנטים מודרניסטיים ושבטיים: הדפסי הרשת של משה קופפרמן מכילים אלמנטים של שתי וערב; פסליה של סיגלית לנדאו המרכיבים את היצירה "זביב אל ערד" מזכירים טוטמים קדומים מתרבויות עתיקות; הפסל "טוטם וטוטם הפוך" של יגאל תומרקין מתכתב גם הוא עם סמליות מסורתית; ורד נחמני מוסיפה למארג את המפגש שלה עם סבך צמחייה המשתרג כגריד ב"מטע אפרסמונים"; "הקוץ" של ציבי גבע מטפס על הקיר בקווי מתאר חדים, קשים ופראיים ובצבעים בלתי מבויתים; והציור של גיא אביטל "Up the Hill" מורכב מצורות ומקצבים המזכירים דגמיות אורנמנטאלית.
במסגרת אירוע השקת התערוכה והחלל, תתקיים חשיפה ראשונה לבלוג האופנה של מיטל וינברג אדר, mmmwa. וינברג אדר, צלמת, קניינית, יועצת אופנה וקריאייטיב, גילתה את הכוח הטמון באופנה ככלי ביטוי לאינדיבידואל כשהתחילה לעבוד כדוגמנית בינלאומית בגיל 16. משם המשיכה ללימודי קולנוע ולעבודה כסטייליסטית הראשית של "קסטרו". כבלוג המשקף נקודת מבט ייחודית תוך התרכזות באופנה, אמנות ולייף סטייל, נבחר mmmwa כשותף טבעי לאירוע פתיחת התערוכה "דיאלוג בלובי", העוסק בקשר שבין עיצוב, אמנות וסגנון.
אוצרת: מירי בן משה
נעילה: 31.5.15
בניין פרישמן 46, תוכנן על ידי ע"י משרד האדריכלים "יאסקי–מור-סיון". הבניין משלב מוטיבים ואלמנטים של הבאוהאוס במסגרת התפיסה של "העיר הלבנה". גובה התקרה של 17 מטר וקירותיו גדולי הממדים, אפשרו לקיים דיאלוג מסוג זה והיוו מקור השראה משמעותי עבור התערוכה.
שעות פעילות: א'-ה' 10:00 עד 22:00 , ימי ו׳ 10:00 עד 14:00
(פירוט נרחב על התערוכה "דיאלוג בלובי" למטה…)
8 בוגרים – אודות עיצוב 2014
רחוב נרטיבי: מרחב עירוני אישי כדרך חדשה להתבוננות על סיפור חיים
אבי אור (Avi Orrr)
מנחה: פרופ' חנן דה לנגה / ליווי אקדמי: ד"ר יונה וייץ
רחוב נרטיבי, הוא פרוייקט המספר את סיפור חייו של אדם באמצעות מפת הרחובות והבתים בהם התגורר במהלך חיו. טקסט שזור במיפוי ושרטוט תלת ממדי יוצר דרך חדשה לשימור זיכרונות. הבית הראשון המופיע ברחוב חייך, הוא הבית שבו נולדת, והאחרון הוא זה שבו אתה גר עכשיו. בחירת תחנות הזמן המיוצגות ברחוב הנרטיבי, מאפשרות התבוננות על העבר ויוצרות הבנה חדשה של ההיסטוריה האישית: מה הודחק, מה נחקר, מה שומר ומה הודגש.
הפרויקט מספר את סיפור חייו של אביו של אבי אור, ניצול שואה שביתו הראשון נהרס ברומניה.
היסטוריוגרפיה אישית חדשה המבוצעת כעבודת רישום ידני בדיו שחור (עט פיילוט 0.5) על נייר, בקנה מידה אחיד, ללא צבע, ללא סרגלים, ללא מחשוב, ללא הדמיות ריאליסטיות. הרישום האדריכלי מבוצע במרווח שבין דו ממד לתלת ממד, בשניים וחצי ממדים, כך שהחזית הפונה לרחוב ותוכנית הגגות פרושים ומחוברים. הפריסה הגרפית יוצרת ריבוי נקודות מבט, עומק, אווירה ותנועה של העין בתוך הציור.
זמן "מה": חפצים של זמן ביניים
דנה בן שלום
מנחה: פרופ' חנן דה לנגה
הפרויקט מציג מוצרים לזמן בהייה שמתחקים אחרי פעולות אינטואיטיביות שאנו עושים ממילא בזמן "מת" או בהמתנה. זמן של בהייה הוא זמן לא יצרני ועל כן לא יעיל לכאורה. אבל אלו הם הרגעים והשעות בהן אנו שקועים בעצמנו, ובמהלכן אנו בוראים רעיונות חדשים.
עבודה זו מבקשת לדון בזמן בהייה כערך עליון, באמצעות מערכות של אביזרים לריכוז עצמי, שפותחו כתוצר של מחקר אישי אודות ההתנהגות האנושית בזמני ביניים. מדובר בכלים של ריתמיקה והדהוד עצמי, שאפשר לכנותם כ'חפצי מעבר למבוגרים' או 'מסבחה מערבית'. מצד אחד אלו הם פריטים שמסייעים לאדם להגיע להלך הרוח שמאפיין את אותו זמן "מה" (זמן ביניים) בעבורו, ומצד שני, בעצם קיומם הם מדגישים הם את תלותנו במכשירים חיצוניים.
הפרויקט מציג מספר אובייקטים שמתבוננים ומתחקים אחר התנהגויות פיזיות, חושיות, רפטטיביות, המאפיינות מצבי בהייה וריכוז כמו מילול שיער, גירוד, קילוף, ותנועתיות חזרתית.
בין הפריטים, רעשן לברך או למפרק הקרסול שמשמיע צליל בזמן הקפצת הרגל, טבעת כפולה לריקוד אגודלים, קסילופון מיניאטורי לאצבעות הידיים – למי שבזמני הביניים מתופפים עם האצבעות, יריעות עץ לקיפול ושבירה סימטרית כאלטרנטיבה למי שנוהגים לפרק קיסמים או לקרוע ולקפל מפיות וכרטיסי אוטובוס.
מנגנון של חיים פשוטים Mechanization of Simple Life
ג'יבום ג'ונג (Jaebeom Jeong)
מנחה: פרופ' עידו ברונו
ג'יבום ג'ונג פיתח מנגנון מכאני, לירי שמתחקה אחר התנועות הרפטטיביות והבסיסיות של עובדי השוליים והעוברים ושבים בשוק במחנה יהודה בירושלים. "מנגון של חיים פשוטים" מבטא את נוכחותם של אלו באמצעות אובייקטים, המהדהדים את הפעולה האנושית בקצב תנועתם במרחב. בדומה למאכלי היונים או למנקים – שפעולתם משפיעה על חיינו הופכת אותם ממורכבים לפשוטים – גם האובייקטים מתפקדים כצעצועים תמימים ומייצגים מורכבות אך גם מעט עליבות; הם חשופים, שבריריים ולכאורה שוליים וחסרי תועלת.
PARASIGHT
יעל הולנדר ( Yael Holander)
מנחה: ליאורה רוזין
מתוך מחקר מעמיק על מערכת היחסים הסבוכה של אדם-טכנולוגיה נוצרה האפליקציה PARASIGHT (טפיל), פלטפורמה וירטואלית שמפרה את הסדר הקיים של יחסי הגומלין המצויים ברשתות החברתיות כיום. בבסיס האפליקציה נרקמים יחסים בין "מארח"-בעל המצלמה, לבין "טפיל" שעוקב אחר המארח ומחליט מה יתועד ובמה ישותף. PARASIGHT מעבירה את השליטה בתיעוד התכנים לצופה, ומציבה זרקור על המציאות המתהווה בין הנצפה לצופיו, בעידן הדיגיטאלי העכשווי.
לקראת אובייקטים פוסט-דיגיטליים
מאי קסירר (May Kassirer)
מנחה: מאיה בן דוד
הפרויקט מציג סדרת ניסיונות של התערבות בתהליך יצור ועצוב במדפסת תלת מימד.
נוצות, תערובות של פיגמנט, ואבקות הוחדרו למדפסת בזמן עבודתה, וייצרו שטח פנים שונה, מורכב ובלתי צפוי. מאי קיסרר עוסקת במגע האדם שאבד במהלך המהפכה התעשייתית, ומעניקה מגע אישי ומקורי, ומייצרת אובייקטים אינדיבידואלים גם כשמדובר בשיעתוק ובטכנולוגיה מתקדמת.
הפמוט המכאני
נאורה ציגלר רוזנברג (Neora Zigler)
מנחה: גלית שבו
מערך של פמוטים מודולריים להרכבה אישית, שחלקיו מיוצרים בהדפסת תלת ממד. כל ערכה מאפשרת מספר עיצובים אישיים לפמוט הביתי. האסתטיקה של הפמוטים והנראות המכאנית שלהם עומדת בסתירה לחזות של פירטי יודאיקה קלאסיים, ומבקשת להתכתב עם העיצוב של הבית החילוני. הפרויקט עוסק בגלישת מנהגים ומסורת מהעולם הדתי לחברה החילונית.
מסורתיזציה: שינוי, שימור, מסורת ועיצוב
רמי טריף ( Tareef Rami)
מנחה: פרופ' עידו ברונו / ליווי אקדמי: ד"ר יונתן ונטורה
הפרויקט ביקש לבחון את השינויים החברתיים והתרבותיים שעוברים על החברה הדרוזית בישראל, שניצבת על מפתן דלתה של התרבות המערבית הצרכנית כ"תרבות לוויין". בתיווך החוויה הפרטית של רמי טריף כמעצב הפועל בקרב מסורות קראפט, חוקר הפרויקט את משמעותו של שדה העיצוב ככלי של שימור.
טריף מציג שלושה אובייקטים שבוחנים שימושים חדשים במוטיבים מסורתיים: מטפחות רקומות, פינג'ן – מקינטה ושולחן ביתי. מקור ההשראה המרכזי של המעצב טמון בעבודת יד נשית מסורתית שאופיינית לתרבות הדרוזית. הפריטים מתחקים אחר מלאכות כמו ריקמה, שזירה, וריקוע, ומציעים גירסאות עדכניות לפריטים מסורתיים.
בתוך כך מבקש רמי טריף לחדש ולשמר מנהגים כמו קשירת המטפחת. ולהפיח רוח חיים חדשה במסורת האירוח הדרוזית. טקס שתיית הקפה, מקבל פנים חדשות במעין מקינטה דמוית פינג'ן מרוקע, ושולחן קפה שמעוצב בשילוב של חוטי טקסטיל וגוף מתכת.
עיצוב שיתוף: MakerMatch
ירון הירש (Yaron Hirsh)
מנחה: פרופ' עידו ברונו
פרוייקט 'עיצוב – שיתוף' מבקש לרתום את מהפכת השיתוף החברתי לטובת קידום פרויקטים בתחום העיצוב. לעומת פלטפורמות עיצוב קיימות, כמו Etsy ו- Fiverr, המהוות זירות מסחר של מוצרים, MakerMatch מבקשת לעודד שיתופי פעולה בין מעצבים ובעלי מלאכה כבר בשלב הפיתוח והעשייה. ולגבשם כקהילה משתפת.
הפרויקט מציע כלי שמאפשר מהלך תקשורתי מאורגן ומתכונן בין בעלי מקצוע, ומשמש כמרחב יצירתי פורה להחלפת ידע, באופן שמאפשר צריכה שיתופית, שיתוף וצבירת ידע, החלפת חומרים ועוד. המוצרים שיוצגו בתערוכה יוצרו על ידי אנשי מקצוע שונים בעולם והורכבו על ידי הירש בארץ. המוצגים הם תוצאה של שיתוף פעולה בין מייקרס זרים זה לזה, שהתגבשו כקבוצה משתפת, בהתאם לכלים שפיתח הירש בפלטפורמת-MakerMatch.
חדשות האופנה: אמנות
"חילוף חומרים"
ספר השנה של התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי-מסלול אודות עיצוב
עורכת: ד"ר טל פרנקל אלרואי
ספר השנה 'חילוף חומרים' מצטרף למדף הספרים פרי מסלול אודות עיצוב בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. קודמים לו חמישה קטלוגים, שיצאו באופן מסודר החל משנת 2009, ביניהם 'בהילוך שני', 'בתיקון', 'תופעות לוואי' ו'דהיום'.
דברי דר' טל פרנקל אלרואי, עורכת הספר: בעידן המקוון נוכחותם הגשמית של הקטלוגים על המדף מייצרת קורפוס לא מצוי בתחום העיצוב בארץ ובעולם: גוף דברים מצטבר המבטא תפיסת עולם, גביש יצירתי ומחקרי הנתון בתנועה ובהתפתחות, מכלול שהפך לשפה, המזוהה עם מקום ובית ייצור.
על מה מדברים כשמדברים על עיצוב? איך מדברים כשמדברים על עיצוב? קורפוס הקטלוגים חושף את השפה המדוברת ב'אודות עיצוב' כנקודת מבט מורכבת, הנבנית מתוך חילוף חומרים בין המעצב ותפיסת עולמו לבין ההקשרים הרבים שבתוכם ומתוכם הוא פועל: שפה זו משקפת דינמיקה של מגעים בין אופקי חשיבה והשראה שונים, תרבותיים, כלכליים, חברתיים, לאומיים, פוליטיים, מדעיים, טכנולוגיים, אסתטיים ואישיים.. שפה כזו מקדמת חשיבה ביקורתית מודעת באמצעות מבנים רב שכבתיים – דיאלוגים, רב קוליים, בין-תחומיים, רב-תחומיים.
כמו קודמו למדף, מציג 'חילוף חומרים' את פרוייקטי הגמר, מעבדות העיצוב והסדנאות הרעיוניות, שבמסגרתן התנסו תלמידי המסלול בתכנית, כמערכות של מושגים. כמכלול, מאפשר המבנה הלקסיקוני להתמצא ברוח הדברים של מסלול 'אודות עיצוב' ובמקורות ההשראה האינטלקטואליים שלו. כמקרה פרטי מאפשר הלקסיקון של כל קורס לבחון את התוצרים בנפרד, לאור ההקשר הרעיוני שבתוכו התעצבו, באמצעות מושגי השפה שאפיינה את המהלך.
'חילוף חומרים' ממשיך את מסורת התיעוד של מסלול 'אודות עיצוב', גם אם הוא חורג מן השורה מעט: השנה הוא מלווה שתי תערוכות מסכמות שהוצגו בנפרד: הראשונה בדצמבר 2014, במסגרת שבוע העיצוב בבית הנסן בירושלים, השנייה בבית בנימיני בפברואר 2015. ספר השנה מאגד את העבודות שהוצגו בתערוכות ומוסיף עליהן עוד, ופורש את שלל התוצרים כמהלך דו לשוני של חילוף חומרים.
הספר ימכר במחיר סמלי של 10 שקל. בין ה-19ל-28 בפברואר. זמן תערוכת הבוגרים בבית בנימיני. בהמשך ניתן יהיה להשיגו במשרדי התכנית בבית הנסן בבצלאל.
חדשות האופנה: אמנות
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
ז'וליאן סאלו / מערה קוסמולוגית
אוצרת: ד"ר איה לוריא
בחלל מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית יוצר האמן הצרפתי ז'וליאן סאלו מערה קוסמולוגית מסתורית. באמצעות עבודת טוויה עמלנית של חוטי כותנה ותאורה זרחנית נוצר מערך רישומים המאזכר פרסקות תקרה רנסנסיות וציורי קיר מהתקופה הפרה־היסטורית. המערה הקוסמולוגית מזמינה את הצופה אל מרחבים הכורכים יחד תרבות וטבע.
המערה הקוסמולוגית שיצר ג'וליאן סאלו מזמינה את הצופה אל מרחבים הכורכים יחד תרבות וטבע, שאמאניזם, מיסטיקה ויופי, המתכתבים עם תרבות הגוף באמנות העכשווית.בסצנות שנטוו מחוטי כותנה ונשזרו אל התקרה, המאזכרות פרסקות תקרה רנסנסיות וציורי קיר פרהיסטוריים, משולבים איילים, חיות בר וישויות לא ארציות. אלה כמו נלכדו ברשת החוטים שבתקרת החלל, המגדירה בה בעת את תנועתם ואת גבולותיהם.
המיצב מתבסס על פעולה עמלנית, שביצע ג'וליאן סאלו עם צוות של אמנים מקומיים, פרקטיקה המשקפת את הטמפרמנט הדיאלוגי שלו כיוצר. האסתטיקה של אמנות ימי הביניים משמשת מקור השראה לעבודה, המושפעת גם מאומניות מסורתיות ועבודות יד. בד בבד מקנה התאורה הסגלגלה הזרחנית שבחדר תחושה של חזיון פנטסטי עתידני. העבודה מתאפיינת בסימבוליקה עשירה המכליאה בעלי חיים, צמחים וצורות קישוטיות, המעלים יחד מחזה מרהיב.
בעבודותיו מתמקד סאלו בביטויים שונים של תופעת המטמורפוזה, אשר לתפיסתו מבטאת מהות אבולוציונית: היא המניעה והמאפשרת התפתחות של צורות חיים חדשות ומצבי קיום שאין להם סוף. החיים והמוות כרוכים זה בזה, כשהמוות הוא שלב מעבר בתהליכי ההשתנות המחזוריים והאין־סופיים של גלגולי החיים המתרחשים כל העת ביקום.
סאלו מתעניין בביוכימיה ובאתנולוגיה ומושפע מתרבויות פרימיטיביות, טקסי טראנס ושאמאניזם, בעיקר פרקטיקות שבהן תופסים בעלי החיים חלק מהותי ומשולבים בטקסי מעבר שונים. אפשר לקרוא את עבודתו בזיקה למושג animal symbolicum שטבע התיאורתיקן ארנסט קסירר. בשונה מחיות, התופסות את עולמן בחושים ובאינסטינקטים שלהן, האדם התבוני, לפי קסירר, הוא "חיה סימבולית", הבונה את עולמה באמצעות מבנים סמליים. קסירר טען שהתרבות היא מערכת של סמלים ורשתות של משמעויות שטווה האדם, וכמוהו כבעל חיים הלכוד בקורים הסבוכים של רשתות אלו, שרקם בעצמו. המבט המופנה כלפי מעלה מגלה יקום של ישויות המרחפות ממעל בחשכה, כאזור דמדומים שבין חלום ומציאות, המבטא את משיכתו של האמן לגעת דרך האמנות באפל, בחידתי ובמיסטי התערוכה נערכת בתמיכתו האדיבה של המכון הצרפתי לתרבות בתל אביב ובפריזתודה לאוצרת אן מאנילה ולגלריסטית סוזאן טרסייב.
Art&Twist
מכירה פומבית (סוזן דלל, 3 למרץ). יצירות מקוריות של אמנים חיים ופעילים.
האוסף שיוצג במכירה הפומבית כולל ציורי שמן על בד ועץ, אקריליק על בד, אקוורל, צילומים, פסלים ועוד. בין האמנים המציגים: ניני אלפסה, אלדד פניני, נחום אלישימוב, שרית גורה, בני גסנבאואר, אולגה סוסלובה, אלה ברסקי, מיכל שמעוני, מריטה מילקיס, אביחי כהן, שמואל חג'ג', פרידה רוט ששון, אולגה סוסלובה, יריב אווס פרימוסט, נורית שני.
גלריה Art&Twist יוצרת קונספט מקורי ובמה חדשה לאמנים צעירים ומבטיחים ולאמנות עכשווית וייחודית, דרך הצגת יצירות אומנות של עשרות אמנים ישראלים איכותיים. מנהל הגלריה ויזם המכירה הפומבית הוא רון לאופר: "Art&Twist יוצרת קונספט ובמה חדשה לאמנים עכשוויים ולאמנות מקורית וייחודית, לעומת בתי המכירות הקיימים אשר מציגים ומוכרים את אותם האמנים ואת אותם היצירות כבר עשרות שנים. הגלריה מייצרת סצנת מכירה קלילה יותר, שבה ניתן לרכוש יצירות עכשוויות, מלהיבות ואיכותיות ישירות מהאמנים, שרובם בוגרי בצלאל. הגלריה מביאה לקהל חובב האמנות, אמנות עכשווית במחירים שפויים, המאפשרת לכל אדם לרכוש יצירות גדולות ומבטיחות שבעוד מספר שנים, ערכם עשוי להגיע לפי עשר מערכם כיום, וזאת לעומת היצירות הנמכרות בבתי המכירות, שמחירם כבר הגיע למקסימום. יצירות האמנות באוסף מהוות הזדמנות חד פעמית למשקיעים ולאוהבי אמנות להשקיע ביצירות שערכן הכספי רק יילך ויגדל. הייחוד שלנו, ביחס לשאר בתי המכירות, הוא בכך שאנו מוציאים בפעם הראשונה בישראל מכירה פומבית שכל כולה אמנות עכשווית. לא אמנות של מתים אלא של אמנים חיים. אנו נותנים להם את האפשרות להציע את מכירותיהם ישירות ללקוח במכירה פומבית וללא תיווך. בתי המכירות המסורתיים נוגעים רק באמנים מתים או באמנים בעלי שם, ופה יש פתח והזדמנות ראשונית בארץ לאמנים ישראלים צעירים ומבטיחים ברמות הגבוהות ביותר, שחלקם מופיעים באוספים ובמוזיאונים מובילים בכל רחבי העולם".
אירוע המכירה הפומבית יכלול הופעת בלוז מקדימה וכיבוד. הכניסה חופשית.
"דיאלוג בלובי"
תערוכת אריגי "קילים" עתיקים בדיאלוג עם אמנות ישראלית עכשווית
בלובי של פרישמן 46, יצירות אמנות וקילים בשיח
לאורך הקירות הלבנים בחלל המרווח והגבוה של לובי פרישמן 46, תלויים קילים עתיקים, מהמאות ה-18 וה-19, שנוצרו באנטוליה שבתורכיה. ההשראה לתערוכה באה מהשיח שנוצר בין השטיחים ובין יצירות האמנות שניתלו לצידם, והיא מציעה מבט על הקשר בין היצירות הארוגות לתולדות האמנות.
בתיאוריות שונות הקשורות להיווצרות המודרניזם, מקובל היום לציין את התפקיד המרכזי שהיה בתהליך לשטיחים מן המזרח. עוד לפני המודרניזם היוו השטיחים דוגמה לפרדיגמות הכוללות ביטויי צבע שאינם מייצגים מציאות ושדות ציוריים שעוברים השטחה. הם היוו מקור השראה למבקרי אמנות ולאמנים כאחד. היסטוריונים של האמנות מאמצע המאה ה-19, כמו ג'ון ראסקין (Ruskin) ו-וולטר פייטר (Pater), הדגישו את ההשפעה של שטיחים מן המזרח על המחשבה הוויזואלית המודרנית. מאז ומתמיד הקסימה האמנות השבטית את האמנים. במחצית הראשונה של המאה ה-20 ביטאו פול גוגן, מוריס דניס, הנרי מאטיס ועוד רבים אחרים הערכה לשטיחים מהמזרח והדגישו את חשיבותם כמקור השראה לאמנותם. בתיעודים שנעשו בסטודיות של אמנים רבים, כמו גם בציוריהם של האמנים עצמם, אפשר לזהות נוכחות של קילים וטיפוסים אחרים של אריגים שטוחים. הדירות של מאטיס, למשל, היו גדושות בשטיחים ובאריגים מתרבויות שונות, הם גירו ושחררו את היצירתיות שבו, עד כדי כך שהוא כינה אותם "ספריית העבודה שלי".
אותם אריגים מופיעים בציורים או כאובייקטים מצוירים של ממש, או כחלק מהערכת האמנים לאלמנטים שונים בהם – הצבע העז והאקזוטי שלהם, הדיגמיות (Pattern) שבעיצובם והאווירה האוריינטליסטית הקסומה שהעניקו ליצירה. מהיבט זה ומהרבה אחרים, הקילים מתאימים לזמננו, וראויים לפינה מיוחדת בפרק המודרניסטי באמנות. המאפיינים הצורניים הבולטים ביותר של הקילים הם הגיאומטריות החזקה והבסיסית, השימוש החזק בצבע – אמצעי טהור של הציור – וככאלה הם היוו מודל לציור ששאף לשחרור של אמצעי ההבעה האמנותיים מתלות במציאות החיצונית. על הצבע העז המאפיין את השטיחים אמר וסילי קנדינסקי שהוא ראשית פוגש את העין ומענג באמצעותה את החוויה החושית, ובעקבותיה פוגע היישר בנפש ועוטף אותה בהתנסות רוחנית. גם הקוויות החריגה, ההפרדה הברורה בין קווי המתאר, ההעמדה השטוחה, זה לצד זה, של דמות ושטח היוצרת הגדרה ברורה יותר של מישורים, השפיעה באופן ברור על אחד המאפיינים הבולטים של האמנות המודרנית – ההשטחה. ולא רק אמנים שאבו השראה מהקילים, גם ארכיטקטים ומעצבים החלו להשתמש בהם כאמצעי אידיאלי לשלב אלמנטים גיאומטריים פשוטים בעיצובם של חללים מודרניים.
מאפיין נוסף של הקילים שהוא רלוונטי בקשר לאמנות מודרנית, הוא הטבע הפולקלוריסטי, העממי, השבטי שלו. נשים שארגו קילים ביטאו בשפה של סמלים את תקוותיהן ושאיפותיהן. אלה הם סמלים ארכיטיפיים של אמונות והתנהגויות, זו תגובתו של היחיד לתת המודע הקולקטיבי ולטבע האנושי טרם "קלקולו" על ידי התרבות. הכרה בטבעם הארכיטיפי של הקילים מכוון את הצופה להבנה ולהערכה אינסטינקטיבית שלהם, ומאפשרת לקילים לדבר גם לאנשים מתרבויות אחרות ומרקע שונה מזה של אורגיהם.
המודרניזם באמנות בתקופותיו השונות, טיפח אסוציאציות הקשורות במקורות פרימיטיביים ואקזוטיים קדומים. אחד ההיבטים התרבותיים, הכרונולוגיים של האמנות המודרנית, מוצא את ביטויו ברצון להבין את האמנות הלא-מערבית לא רק באמצעות "חפצים" ויזואליים שהיא מספקת, אלא גם כתיעוד של המגמות ההיסטוריות, הפוליטיות והחברתיות בתקופות קדומות. אפיק פעולה מודרניסטי זה הוא "הפרימיטיביזם", אותו זרם תרבותי, פילוסופי, אמנותי מערבי, שהתבסס על ההשקפה שלפיה האיכויות שאפיינו תרבויות עתיקות או תרבויות שאינן מערביות, עולות על אלה של התרבות המערבית. השאיפה לחזור למקורות, לבסיס, לפשטות ולאותנטיות, גרמה לאמנים רבים "לשאול" צורות ויזואליות מתרבויות אלה. האמנות השבטית הקסימה את האמנים האירופאים, ביניהם פיקאסו, מודליאני וקליי, שראו בה מייצגת של העולם הרוחני. קיימות דוגמאות רבות להצלבה ולקשר שבין הקילים העתיקים והטעם המודרני, למרות המרחק בין העולמות שכל אחד מהם מייצג. מגמת "הפרימיטיביזם" מוצאת את ביטויה בעבודה משנות ה-90 של יגאל תומרקין – הטוטם וטוטם הפוך עם מבנה הנדסי. הטוטם מייצג מערכת סמלים, אמונות ומיתוסים, ולפי השערת הסוציולוג אמיל דורקהיים, הטוטמיזם הוא האמונה הראשונית הקדומה ביותר של התרבות האנושית. הטוטם של תומרקין מתקשר ישירות עם שפת הסמלים של הקילים, והמבנה ההנדסי שממנו מורכב הפסל, מקיים שיח עם האלמנטים האדריכליים הפרושים על פני המחיצה הגיאומטרית המשמשת לו רקע בלובי הבניין.
דומה שהפסל של תומרקין, המיתמר לגובה של 2.50 מטרים, מנסה להתחרות בגובהו בפסלים המרכיבים את עבודתה של סיגלית לנדאו, זביב אל ארד 2013. זביב אל ארד הוא שמו של צמח המצוי במדבר ובבקעת הירדן, ואשר לפי המסורת העממית הבדואית משמשים פרחיו לרפואה. גם פסלים אלה מזכירים טוטמים קדומים, המקיימים שיח פורה עם הטקסטילים העתיקים.
הקוץ, יצירה מ-2009 של ציבי גבע, מטפס על הקיר הגבוה בלובי, ומגיע מאזור יבש, צחיח, טיפוסי לסביבה של המזרח התיכון. צורתו חדה וקווי המתאר שלו חזקים וברורים. הגבעול ממלא את הציור לכל אורכו בצבעי שחור ולבן – צבעים לא מבויתים, לא תרבותיים, שהופכים את הקוץ לכתובת על הקיר, לסמל (שרה ברייטברג, בהערות ל"פרח שחור").
ורד נחמני מוסיפה למארג זה את המפגש שלה עם מטע האפרסמונים (2009) – "בשעת בין הערביים, עם זוהר השקיעה והאפרסמונים המרקיבים, שחלקם נותר על העץ וחלקם נשר". הסבך, כדימוי של שתי וערב, כגריד, האפרסמונים כמוטיבים פלורליים של צמחייה המשתרגת בשלל גווניה, וכנגדו המשטח החשוף, החזרה לרקע הלבן, האטום, ההפשטה הטהורה, כל אלה משוחחים את הקילים התלויים מנגד. הדיגמיות המצויה בקילים, בצורות החוזרות על עצמן ובמקצבים, שזורה גם במערך התחום בצורה אלכסונית בעבודתו של גיא אביטל, Up the Hill, מ-2009. אלה הם שברי כתמים של צבע, קרעי נייר, פיסות צילומים חתוכים ומודבקים, המולחמים זה לזה ליצירת שלם אחד. הגבעה המוזכרת בשם היצירה, מהווה מטאפורה לחלל הגבוה שבו מוצגת התערוכה.
חדשות האופנה: אמנות
רוני גולדברג – "חזרה", גלריה האורגים
בתערוכתו החדשה "חזרה", מציג גולדברג סגנון אקספריוניסטי מופשט. חלק מהציורים מתאפיינים בעזות הבעה ובמריחות מכחול אינטנסיביות, ולעומתם איורים עדינים היוצרים סוג של מתח בין ההתפרצות הצבעונית לבין הקווים העדינים בשחור-לבן התוחמים את היצירה וכמו מעמידים לה גבולות. גולדברג. אמן, חוקר וממציא, אשר סקרנותו האין סופית מאפשרת לו להמציא את האומנות בכל פעם מחדש ביצירות מרגשות החוצות את גבולות הז'אנר.
רוני גולדברג: "התערוכה החדשה מייצגת עבורי חזרה למקום חוויתי ופנימי של יצירה, שאינה מוגבלת על ידי טכניקות שבהן יצרתי עד לפני מספר שנים. בעבר התמקדתי בסגנון ריאליסטי ויצרתי עבודות אקוורל רבות שהצריכו דיוק ומשמעת עצמית. העבודות בתערוכה משקפות עבורי פריצת מסגרות, דרך ייצוג תחושות והשפעות שאינן ניתנות לביטוי באופן מילולי, העוסקות בדינמיקה של ההתרחשויות בסביבתי הקרובה והרחוקה".
רוני גולדברג נולד בשנת 1947 במינכן, בגיל חמש עלה לישראל עם הוריו, ששרדו את השואה. בגיל 16 הציג את תערוכה ראשונה. במהלך השנים הציג ב- 54 תערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד בארה"ב, קנדה, הולנד, גרמניה, סקוטלנד וישראל. בשנות השמונים היה גולדנברג מחלוציו של ז'אנר האמנות הסביבתית, במסגרת עבודותיו בתחום זה ערך שיתופי פעולה עם ארגונים כמו חברת חשמל, בזק ובתי הזיקוק בחיפה וצייר על תחנות אוטובוס, כיכרות, קירות, ארונות חשמל וטלפון ועוד.
בשנת 1993 עבר האמן להתגורר במושבת האמנים צפת.
"חזרה" מייצגת באופן סימבולי גם את חזרתה של גלריה האורגים, לאחר שעברה שיפוץ ושינתה את פניה, וזוהי תערוכתה הראשונה של הגלריה מאז פתיחתה המחודשת.
נעילה: 4.3.15
גלריה אורגים, אורגים 21, חולון.
שעות פתיחה: ימי ג'-ה': 16:30-19:00
יום ו': 10:00-13:00
יוסי בלום – Possessive Forms
תערוכת יחיד ראשונה לצייר יוסי בלום: "Possessive Forms". בלום: "ציורי שמן המשקפים עבודת בנייה והרס. דבר לא מקודש אצלי, למדתי, אם דבר לא עובד, מתחילים מחדש ולא מתעקשים עד כלות. את לימודי הציור התחלתי אצל הצייר ארם גרשוני שערכו כ-6 שנים, לאחר מכן המשכתי את הלימודים אצל רן טננבאום (בסטודיו "התחנה" של ליזה גרשוני) ההשפעה הגדולה ביותר היתה מהמורה שלי רן טננבאום וכן מהתבוננות בעבודותיהם של סוטין, קוסוב, פרננסיס בייקון, לוסיאן פרוייד, וילאם דה קוניג, פרנק אאורבך".
בלום על תהליך העבודה: "אני לא מקדש כלום, למדתי ציור מסורתי אך אני מפשט אותו, לעולם לא את כולו, בונה והורס כל הזמן, אין רגע מקודש חוץ מסיום הציור, את המדיום ציור אני אוהב, החומריות, הצבע, הריח הם אמת עבורי, התהליך, מנקה ומנקז, מדיטציה המרחיקה אותי מהיומיום, אני מאמין כי רבים המכירים אותי ירימו גבה מול הציורים, יופתעו, אני הנתפס כמיושב, אחראי וקפדן, מציג ציור יצרי מאוד, משוחרר וחופשי".
על הסטודיו, בלום :"המקום קטן, בניין המאכלס אמנים רבים. זה המפלט שלי, כאן שקט, אפילו מוסיקה אני לא שומע, אני והכתמים, כמו ספה של פסיכולוג, הכל יוצא החוצה, תהליך העבודה ההתחלתי כולל חיפוש קצה חוט שיניע, שיטוט, במציאות הסובבת, חיפוש באינטרנט, בספרים, באינסטגרם, אפילו ברחוב, זכור לי פעם בדרכי לסטודיו, היה שכוב על המדרכה ברחוב הגליל, נרקומן, מצבו היה לא קל, מנת הסם צמודה, והמראה זעזע אותי, כשהגעתי לסטודיו בניתי סקיצה ובהשפעת "רפסודיה מדוזה" של ג'ריקו, שם קיים מוטיב דומה של איש שוכב, התחלתי ציור. אני מתחיל באופן המסורתי ואז מתחיל להרוס עד כי לעיתים אין זכר להתחלה, מפרק כל הזמן, עד הרגע ההוא האחרון בו הדבר נחתם, תם ונשלם".
נעילה: 7.3.15
גלריה "התחנה", בן אביגדור 20 תל-אביב.
חואני, ילידת צ'ילה, הינה בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, מתמקדת בתערוכה בעבודות סיבים בהם היא עושה שימוש בריקמה חופשית על גבי חומרים שונים כגון עץ, פרספקט, צבעי אקריל ועוד. התערוכה תוצג למשך חודש
בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה ישראלי
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרם: fashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: רח׳ בר כוכבא 1, דירה 1, רמת גן
חדשות האופנה, מגזין אופנה, אופנת נשים,
אופנת נשים, שבוע האופנה, איפור, הפקות אופנה,
ZARA, CORONA, זארה, זארה גברים
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל