התלוש

תערוכה קבוצתית חדשה במוזיאון תל אביב: שחר סריג, אסף אבוטבול, רעיה ברוקנטל, גל וינשטיין, דנה יואלי, שי יחזקאלי, פיטר יעקב מלץ, רפי לביא, מיכל נאמן, אמיר נוה , אבי סבח, שרון פדידה, אסף מגל, אורי רדובן, רותם רוזנבוים

3.8.2016 – 5.11.2016
הפתיחה – יום שלישי, 2 באוגוסט 2016, בשעה 20:00
גלריה לרישום והדפס, הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר – מוזיאון תל אביב לאמנות
אוצרת: דלית מתתיהו

 

 

 

 

 

 

התערוכה מבקשת לגעת בחוויית הבית השוקע, כפי שהשתקפה בכתיבתם של סופרי דור התחייה והתגלמה בדמותו התועה והכושלת של "התלוש העברי"- פיגורה ספרותית אשר הופיעה לפני יותר ממאה שנים במרחבי הספרות העברית החדשה ומשוטטת בם  עד היום.
דמות התלוש, נתפסה ככרוכה בגלות, בגזירת הגורל הנוודי, בכישלון המעבר מחיים של תלמיד ואיש ספר לאקטיביות של חלוץ ועובד אדמה. העבודות בתערוכה, רובן של אמנים ישראלים צעירים, פרושׂות לאורה של דמות ספרותית זו, שבקורותיה ובקווי המתאר שלה ייצגה וניסחה את בעיות השעה של זמנה.
תערוכת "התלוש" עלתה מתוך חשיבה על זהות האמנות הנוצרת כאן- "ישראלית", "עברית", או "מחוברת". על בדים, ניירות ומסכים הצטיירה דמות גברית כפופת קומה, חסרת און, הוד או הדר, שהווייתה ניזונה מן החסר. זיהויה של הדמות הגברית המופיעה ברוב העבודות כדיוקן עצמי של האמנים, מאיר את מקורותיה באקט וידויי, המסתכן בהתכת היוצר ביצירתו ובביטול הפער ביניהם. פער זה נתפס בתערוכה כמִרווח התהייה שבין הגדרת האמנים המציגים בה כ"תלושים", לבין ההצבעה על הדמות התלושה המשוטטת ביצירתם.
"התלוש" נכח בספרות של דור התחייה כמי שבהווייתו מתגלמת אימת המציאות. האם אפשר לאמץ מאפיין מרכזי זה של דמות ספרותית לנטייה תרבותית עכשווית דומה, לאמנות המבטאת אימה מפני המציאות?
בניגוד לתוואי הנדודים שעברו תלושי דור התחייה, "תלושי התערוכה",  ניצבים בקיפאון, בעוד המקום הוא שהחל לנוע במסלול נדודיו ונשמט מתחת לרגליהם. אין הם זרים במקום, המקום הוא שנעשה זר עבורם.