עוז זהבי. שיער

עידו רוזנברג כובש בתפקיד ווף ב״שיער״ שחוזר לבמות עם עוז זהבי, מיי פיינגולג ודן שפירא

מאת צח אוריין-אוראץ'

אחרי "המפיקים", "כנר על הגג", "קזבלן", "שרוליק" ו"דבר מצחיק קרה" ממשיכים בתיאטרון הקאמרי עם גל מחזות הזמר הטרנדי והמאתגר ומעלים בהתרגשות את המחזמר "שיער" בהפקת ענק ובהשתתפות של כארבעים שחקנים, זמרים, נגנים ורקדנים. הבימוי של משה קפטן, הכוריאוגרפיה של אביחי חכם, תפאורה שוברת שיאים שעיצב ערן עצמון, התלבושות של יובל כספין והמוסיקה של ג'וני גולדשטיין וטל בלכרוביץ' עושים אמנם כבוד למחזמר המקורי, שהועלה לראשונה בברודווי בסוף שנות השישים וזכה לעיבוד קולנועי על ידי מילוש פורמן בשנת 1979 אך עם זאת הם מציעים הפקה צעירה, עדכנית ותוססת עם עיבודים, סימפולים, תאורה, שילוב יצירתי של וידאו ארט ובעיקר שפה עכשווית. אם תרצו, הצעקה האחרונה של מחזות הזמר בישראל, המתעקש להיות רלוונטי גם לישראל של 2015.

עוז זהבי (שזכה על תפקידו זה בפרס ראש עיריית תל-אביב-יפו ע"ש השחקן אברהם בן-יוסף ז"ל לשחקנים ולעובדים מצטיינים בתיאטרון הקאמרי) הוא ברגר, מנהיג חבורת צעירים פרועים, מגודלי שיער ומשוחררים מינית המאמינים באחווה, בשלום, בשוויון ובעיקר באהבה, דן שפירא הוא קלוד בוקובסקי התמים, שנקלע למפגש עם החבורה רגע לפני שהוא מתגייס לצבא ויוצא להילחם בניגוד לתפיסת עולמם, עודד ליאופולד הוא לובש מדי הצבא, המייצג את כל הרע בעיני ילדי הפרחים, מירב פלדמן היא ג'יני הנאהבת, מיי פיינגולד היא דיון המזמרת ועידו רוזנברג כובש כווף, הומו נשי תמים ואוהב עם טוב לב מתפרץ.

"שהציעו לי את התפקיד הזה, הדבר ראשון אמרתי 'לא', כי זכרתי את המחזמר מבית צבי, ושם התפקיד של ווף דל מאד ולא חשבתי שאוכל לעשות איתו משהו מעניין" משחזר עידו רוזנברג, בוגר בית צבי. "אחרי עשר שנים שאני משחק ועובד בתיאטרון, אני מחפש דברים שאני יוכל לאתגר את עצמי ולהגיד בהם משהו, ולשמחתי בשנים האחרונות יש לי את הפריבילגיה לבחור את הדברים שאני עושה" הוא מוסיף. המנהל האומנותי של התיאטרון, עמרי ניצן, לא וויתר ואחרי קריאת הדרפט השתכנע עידו רוזנברג ומיהר לעצב לווף דמות גדושה ומלאה, הצועדת על נעלי עקב. משה קפטן ואביחי חכם זרמו עם הרעיונות שלו ועידו רוזנברג נהנה מכל רגע בתפקיד שלו. הפרגון שהוא מקבל מצד ניצן וממנכ"ל הקאמרי, נועם סמל, מאפשר לו למרות החוזה להיענות להצעות מפתות אחרות ולשחק במקרים מיוחדים גם בתיאטראות מתחרים. הוא גם התעקש, כי הזהות המינית של ווף לא תהיה דמות דו-מינית מטושטשת כמו בגרסאות המקוריות. ראיון טלוויזיוני מביך שנערך באותה תקופה באחת מתוכניות הבוקר עם חבר קרוב שלו, אמן הדראג טל קלעי, שכנע אותו, כי אי אפשר להילחם בשקט. "העקבים הם דגל המחאה שלו" מוסיף עידו רוזנברג.

איחולי ההצלחה האופייניים לשחקנים ובעולם הבמה, "שבור את הרגל", הפכו אצלו למציאות כואבת, וכבר באחת ההצגות הראשונות הוא שבר את הזרת ברגלו הימנית תוך כדי ריצה בהולה מאחורי הקלעים. אמנם רק לתפקיד שלו נבחר מראש שחקן מחליף, דני לשמן, שימלא את מקומו בכל אותן הצגות שעידו רוזנברג משתתף בהפקה אחרת, אך לא מקצוען רציני ומדויק כרוזנברג ייתן לכאב להשבית אותו מלככב במחזמר הכה חשוב ורלוונטי בעיניו. "זו הצגה מעוררת שאלות ומעוררת פרובוקציה והופכת לצופים את הראש ואת הבטן. אנחנו מביאים את הקונפליקט הכי פתוח והכי מדמם שאפשר, לשני הצדיים. הרי בשביל זה נועד התיאטרון". בניגוד לאכזבה שלו ממחאת הדיור הגדולה שלא שינתה דבר, עידו רוזנברג משוכנע כי תיאטרון טוב יכול לשנות אנשים ולהנחיל להם ערכים רצויים אך כלל לא הפתיע אותו, שבאחת ההצגות התקומם בקול רם אחד הצופים מול השחקנים במהלך ההצגה. "שיער הוא מחזמר שצריך לדבר לכולם ואני יודע שיש רבים החושבים כי יש בו הרבה עירום ופרובוקציות, אז פשוט תבואו לשפוט בעצמכם, יש לנו קאסט יוצא מן הכלל. ניצלו אצל כל אחד את המקסימום" הוא מבטיח.

לטעמו עוז זהבי הוא "סופר-מקצועי ולידר שמחזיק קאסט שלם", מיי פיינגולד "מדהימה ועם התלבושת והפאה אני מרגיש כאילו מדונה עוברת לידי" ויואב מילשטין הוא פשוט הברקה מוצלחת, עם דמות קומית של אישה מבוגרת ומיושנת המתפרצת להצגה (סליחה על הספולייר), שהחברותא עם ילדי הפרחים משנים אותה והיא זו שפונה אל הקהל ושואלת את השאלות הקשות שכולם רוצים לשאול. "שעמרי ניצן ראה את הראן ראשון, הוא אמר, 'אני לא יודע איך הבמה תכיל את כל הכישרון הזה" נזכר עידו רוזנברג. עוז שושן, רקדן צעיר בלהקת בת שבע, ועמית לוי בוגר סמינר הקיבוצים הם חלק מאותה חבורה מרדנית גדולה המלווה את המנהיג ברגר. "אנחנו מחזיקים את הנאמבר התנועתי" מתגאה עוז שושן, שחלם לשחק במחזמר שיער. "לא היה פשוט להתקבל לזה כי היו מאות מבחנים ומלא שלבים לאודישנים" מוסיף עמית לוי, המתעסק בתיאטרון מחול. "הטיימינג זה החוזק של המחזמר הזה כי אנחנו בתקופה שזה כל כך רלוונטי", הם מוסיפים. עידו רוזנברג מתגאה גם, כי תיאטרון הבית שלו הקאמרי מציג רפרטואר מגוון, ולצד צ'כוב, ברכט או חנוך לוין שרצים באולם אחד, הם מעלים ז'אנר מסחרי כשיער באולם אחר, וגם עבור הקאמרי, מחזמר הוא שיא הפקתי ובשיער הוא גייס לא רק את כול הצוגים (פסי הרמה) ששיש לו אלא את צוות כולו. אך שהקהל נענה לשחקנים ומצטרף לרקוד איתם באולם ועל הבמה, בתום ההצגה ולא ממהר לברוח, הם יודעים כי המאמץ היה משתלם.

*צח אוריין-אוראץ', עיתונאי (מעריב), בלש היסטורי וחוקר שורשי משפחות ("שורשים עם נשמה") ומרצה על גנאלוגיה.
צח אוריין-אוראץ' בפייסבוק מייל: zackoryan@gmail.com‏