רחל ארז, צלמת המשתמשת בטכניקות צילום עתיקות ומשתתפת בתערוכה הנשית: ״מְדַבְּרוֹת״, בגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה, מדברת על צילום אנלוגי, מעבדת זיכרונות אישיים, דימויים מטאפוריים ודמות נשית עוצמתית
מְדַבְּרוֹת
עוד מציגות בתערוכה: רקפת וינר-עומר, ענת מיכאליס-לוי, ענבל מנדס-פלור, גליה פסטרנק. אוצרת: ענת גטניו
מאת אפי אליסי, עורך ראשי
רחל, ספרי על גוף העבודות שיוצג בתערוכה. ניכר שהוא מטאפורי ויש בו הקשר שאינו חשוף לצופה.
״העבודה מציגה מטריארכיה . דוגמת, שחר האנושות בה אנשים סגדו לאלות (או האלה הגדולה), נשים גילמו את כוחן המופלא של האלה, הלידה וההתחדשות. גם בעבודתי, "קווי – דם" נחקקים דרך האם, ודמות האישה היא בעלת תפקיד גבוה, נראית לעיתים ככוהנת או כמדונה.
זה מקומה האחד של דמות האישה מרובת הפנים בעבודה . מקומה האחר מוצג ביחס לאובייקטים אותם היא אוחזת או אחרים האוחזים בה ומשמשים עבורה בדמותו של "כוח כבידה" הנוטע אותה אל תוך קרקעית הצילום ומנשל אותה מכוחה.
דמות האישה משמשת מנגנון פונקציונלי השואף ליצור אמונות – כמו אשליות – עם אלמנטים של עבר והווה. העבודות מצולמות כעולות מעולם אחר ואינן מתיישבות במכוון עם הרציונל. "הקולות" שנוצרים על ידי תנועת המגל , "אבן הגולל" יכולים להיתפס רק במציאות. בתמונות הן אלמנטים ללא קול, ללא ריח ויחד עם זאת הן גורמות לנו לחשוב על "כוח הכבידה" או כוחה של האבן בחיים.
הפרויקטים שאני יוצרת הינם עדות אילמת לזיכרונות קיימים על עצב פרטי ועצב של עם. שניהם עדיין קיימים מבחינתי. אני מנכיחה את מה שנעדר מחיי. וההעדרות עוברת סוג של טרנספורמציה ממצב של אי קיום בו חסר הבית לבית מלא המרחיב את גבולות הראיה והתפיסה ומציע אופני חשיבה, יופי, אסתטיקה, הנצחה וזיכרון – חדשים״.
מה משמעות השם "תקופת האבן"?
״מטרת ציורי המערות מתקופת האבן הקדומה אינה ידועה. תאוריות מסוימות טוענות כי הן נועדו לתקשורת עם אחרים, בעוד שתאוריות אחרות מייחסות להן תכלית דתית או טקסית. כמו ציירי המערות, אני מנסה ליצור דיאלוג עם הצופה באמצעות סמלים , לספר סיפורים, להנכיח אמונות שאינן דתיות ודיוקנאות עצמיים וכל אחד מאלה, מנסה לטפס על הר מלאכותי. מעין הר אוורסט קשה לכיבוש, שהופך את הניסיון לטפס עליו קשה כאבן״.
מה מקור המשיכה שלך לטכניקת הצילום הייחודית שמקורה במאה ה-19 ולמה את נמשכת לצילום על לוח זכוכית ופיתוח 'אלכימי' שנותן תוצאות שאינן צפויות מראש?
״אני משתמשת בטכניקה שנקראת לוח רטוב קולודיון, ראשית מתוך אותו חזון אישי להחיות צורות אומנות נשכחות אלו ולשלבם באומנות העכשווית.
שנית כי אני מאמינה שהסיבה ומטרת החיים היא מעבר להבנתו ה"פשוטה", היא בתוכנו, באבנים ובפרחים – בחוק הטבע.
טכניקה זו לדוגמא: מוטבעות באמצעות אותה "יד הטבע", וצורתה, מבחינת העדינות והגימור, מתקבלת מחיבורים אין ספור הנוצרים מאור וכימיה.
חיבורים שאנו נעדרי ידע מוחלט על חוקיהם. כמו החיים עצמם.
ואולי הדבר המעניין מכל עבורי, עניין שכבר הזכרתי וכיניתי אותו כרוחות עבר בא לידי ביטוי ויזואלי חזותי בטכניקה זו יותר מכל טכניקה צילומית איתה עשיתי שימוש.
עוד כשהייתי ילדה קטנה העסיקו אותי שאלות הקשורות לקיום האנושי ומה הקשר בן זה לטכניקה?
הזמן בצילום
הוא עניין חשוב והוא בא לידי באמצעות שני פרמטרים: באמצעות אותם פרטים שנרשמים על גבי הפלטה (לוח הזכוכית).
גם באמצעות אותם פרטים שהיו נוכחים בשעת הצילום אך "הצליחו" להעדר מהתוצאה הסופית.
קיום שאין לו קיום. רבדים של עולם מקביל. או הפתעות שמוטבעות על הלוח השייכות לעולם שאיננו מכירים״.
"מְדַבְּרוֹת"
חמש אמניות. ארבע ציירות וצלמת. מציגות בתערוכה זו יצירה עזת-מבע, המשירה את מבטה החוצה אל העולם מבלי להשפיל עיניים.
האמניות מדברות את עצמן בקול רם, מתרגמות תכנים והיגדים אישיים לדימויים חזקים ולשפה צורנית אקספרסיבית.
חמש נשים בגילאים שונים
אמניות ישראליות צעירות וותיקות, מרכזות בתערוכה אחת כוח נשי ברור באמצעות גופי עבודה חזקים ומעוררי השראה.
העבודות עצמן עוסקות בדמויות נשיות המתוארות בתעוזה ובעוצמה רבה כפי שניכר בתכני העבודות ובמחוות הגופניות של הדמויות.
התערוכה אינה עוסקת ישירות בשאלות של מגדר או פמיניזם והיא איננה אילוסטרציה או תוצר נילווה למגמת ה-Me Too, אך יש בה הד למקום הנוכח שיש לכוח הנשי בתקופה זו.
רחל ארז
צלמת המשתמשת בטכניקות צילום עתיקות ושל צילום אנלוגי, מעבדת זיכרונות אישיים לדימויים מטאפוריים המיוצגים על ידי דמות נשית עוצמתית.
האמנית רקפת וינר-עומר מציגה קבוצה של ציורים העוסקים בשאלת הדיבור באמצעות דמויות נשיות אקספרסיביות וגרוטסקיות.
ענת מיכאליס-לוי
מציגה מיצב המשלב רישומים קוויים עם כתמי צבע תעשייתי אטום ולצדם אובייקטים המקיימים דיאלוג עם דמויות נשיות שצפו מן הלא-מודע.
ענבל מנדס-פלור
מציגה ציורים גדולי-ממדים המתארים סצנות של נשים במצבי התנגדות וכוח, השאובות מאירועים אקטואליים או מן המיתולוגיה, בצבעים חזקים ומפתים ובשפה ציורית עזת-מבע.
גליה פסטרנק
מציגה גוף עבודות אינטימי, מעין דפי יומן המתארים סצנה מרוכזת הנוגעת לחייה כאמנית ואם, בשפה המשלבת דמיון, הומור וכאב.
לגלריית העבודות של התערוכה: https://www.wizodzn.ac.il/
מְדַבְּרוֹת
תאריכים: 3.5.18 – 3.6.18
הגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה
הגנים 21, המושבה הגרמנית חיפה. טל. 04-8562555
א'- ה' 10.00-18.00; ו' – 10.00-14.00; שבת, ערבי חג וחג – סגור
בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה ישראלי
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרם: fashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: ויצמן 68 כניסה ב׳ דירה 3 גבעתיים
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל