פרס רפפורט לאמן ישראלי בכיר 2014: עדו בר-אל
בגטלה: ציורים 1986-2015
אוצרת : אלן גינתון
הצייר עדו בר־אל (יליד 1959) הוא זוכה פרס רפפורט לאמן ישראלי בכיר לשנת 2014. יצירתו השופעת והמגוונת מאז אמצע שנות ה-80 נעשית מתוך מחויבות לציור ולבחינת היתכנותו בשדה האמנות העכשווית. הניסויים הציוריים של בר-אל כוללים ריבוי של חומרי ציור, חומרי מצע, פעולות ציור ודימויים. הם נעשים מתוך זיקה מתמדת למורשת המודרניזם האירופי והאמריקאי, מן הציור/הרדי-מייד של מרסל דושאן [Duchamp] והציור המופשט ועד הציור העכשווי, וגם ביחס לדמויות מרכזיות במודרניזם הישראלי, בעיקר לאריה ארוך ולרפי לביא. באמצעות דימויים, סימני ציור, כתב ומחיקה, בר-אל מדובב את התמרורים, שלטי הרחוב וחלקי הרהיטים המשמשים מצע לציוריו, ומפיק אובייקטים/ציורים הפועלים ככמוסות של עונג חזותי-חושני ושל הבזקי קישורים להיסטורי וליומיומי, הפוליטי והאישי.
הציור של בר-אל נולד ברחוב, בפעולה לקטנית מחוץ לגבולות הסטודיו. היציאה אל הרחוב העירוני משופעת במראות. בר-אל בורר מתוך המגוון העשיר שהעיר מציעה: שלטים, רהיטים, דלת או פגוש של רכב מפורק, אביזרי ספורט "ארכיאולוגיים" כמו שולחנות פינג-פונג, מכשיר כושר מכני, גלשנים, צעצועי ילדים ועוד. כלכלת הסחורות משפיעה ישירות על כלכלת החומרים בציור של בר-אל. זוהי כלכלה חסכונית העושה "רווח" מחפץ שערכו ירד. בר-אל מתחקה אחר תנועת החפצים בעיר, לומד את תולדותיהם. חלק מהשלטים נשכחים חודשים ארוכים לאחר שנתלו ופג תוקפם. כמו, למשל, השלטים של מרתון תל אביב או אירועי "לילה לבן". הם מתגלגלים לידיו של האמן והוא מייצר מהם אובייקט חדש, המציע פרשנות חדשה למקור תוך התנגדות לשימושיות הקודמת שלו.
בר-אל בחר לקרוא לתערוכתו בשם "בָּגָטֶלָה", כותרת אניגמטית שניכס לאמנותו מתחום המוזיקה, ומשמעותה "זוטה", יצירה לא יומרנית, בעלת אופי אלתורי המיועדת בדרך כלל לכלי יחיד (בעיקר, אך לא רק, לפסנתר). השם "בגטלה" ניתן גם למשחקי שולחן מעץ מהמאה ה-19, ימי ראשית הביליארד והפינבול, אובייקטים נשכחים שעשויים להזכיר את מצעי הציור ביצירותיו של בר-אל.
השם המוזיקלי מכוון לריבוי האלמנטים המוזיקליים והפרפורמטיביים בציורים שבתערוכה. בציורי השנים המוקדמות רווחים דימויים של כלי נגינה וביניהם תוף, אורגן ונבל; סימנים לשוניים-מוזיקליים כמו "מפתח סול" או שורות תווים עם ההברות של "מילות השיר"; ודימויים של אובייקטים כמו מיקרופון, אוזניות ומטרונום, שמייצגים את האספקטים המטריאליים, הפיזיקליים והמדעיים של המוזיקה: סאונד (גלים) וזמן. בציורי השנים האחרונות נמצא גיטרות ומודעוֹת לקרקסים ולמופעי ריקוד. האופי הפרפורמטיבי והאקספרימנטלי של הציור של בר-אל וזמן הציור הקצר (ובעקבותיו זמן ייבוש ממושך) יש בהם הקבלה נוספת לסוגה מוזיקלית זו.
21.10.15 – 20.2.16
הפתיחה: שלישי 20 באוקטובר 2015 בשעה 20:00
אולם יוסף ורבקה מאירהוף הבניין הראשי מוזיאון תל אביב לאמנות
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל